פרישה, יורה דעה שצד

ואין בוכין עליהם יותר משלשים יום דלא עדיפא ממשה רבינו עליו השלום דכתיב וינכו את משה ל' יום:

וכן חכם שבא שמועתו לאחר י"ב כו' ז"ל הרמב"ן בת"ה שאין מנהג ואין דרך ארץ להזכיר המת לאחר י"ב חדש לפיכך מקום מרוחק שאין מגעת שמועת ת"ח אלא לאחר יב"ח פטורים מלהספיד אפי' יום שמועה:

ופוקדין על המתים ג' ימים כו' זה היה דוקא בימיהם שהיו מניחין המת בכוכין והיה אפשר לגלות את המת ולראות אותו:

והוליד ה' בנים ואח"כ מת י"ל דלהכי אמר ואח"כ מת דל"ת דלמא לזה נעשה נס וחי לעולם משא"כ אחרינא דמתים לבסוף דאין צריכין לפוקדן משום דלמא הוא חי וק"ל:

היא רופפת פי' אינה שלופה אלא כאילו היא בנדנדה רפופה ונוחה ליפול ולאחר יב"ח כאילו היא תקועה בנדנדה לגמרי:

נתרפאה כל המשפחה דומה לכיפה הנ"ל שכשחוזרין ותוחבין אבן אחד במקום שנפל אזי ימולא החסרון והכיפה חזקה כבראשונה ומשמע דאף כשמת נקיבה לא נתרפאה עד שיוולד בן זכר כי שאחר שנתרועעה צריכין דבר חזק לתקן המעוות. אדם שמת לו מת ובתוך ל' נולד לו בן אין עושין שמחה ומשתה ביום המילה רוקח מ"ו: