פרישה, יורה דעה שנד

ואם היו מלינין הראשון פי' שרוצין להלין הראשון יום אחד משום כבודו כמ"ש בסימן שנ"ז או משום צורך להמתין על קרובים אחרים אז מוציאין השני פי' אותו שאין רוצין להלינו כן איתא במסכת שמחות ע"ש מ"ו:

לבית הניוול ששופטת זיבה:

הוציאו השני וקברוהו באין ועומדין בשורה פי' על הראשון והשני כאחת ודו"ק מ"ו:

מנחמין ופוטרים את הרבים כן הוא בס"א וכן בש"ע אבל לקמן ריש סי' שע"ו כתב ומנחמין וכן בסי' ת"א ופירש"י פ' אלו מגלחין (מועד קטן דף כ"ז) שאומרים למנחמים לכו לבתיכם:

ואין מנחמים שני אבלים כו' ס"א אע"פ שאין מנחמין כן מצאתי במסכת שמחות מ"ו וכ"כ ב"י ונראה במקום ואין מנחמין כתוב אע"פ שאין מנחמין ועיין בדרישה:

וקילוסם שוה ר"ל אבל אם אין כבודם שוה מנחמין את זה וחוזרין ומנחמין את זה או נחלקים לשני כתות כת זו מנחמת את זה והשנייה את זה וגם גירסת מסכת שמחות שבידינו שכתוב אע"פ שאין מנחמין כו' יש לפרש ע"ד זה ב"י: