פרישה, יורה דעה ג

שחיטת חולין א"צ כוונה דמדגלי רחמנא דמתעסק בקדשים פסול שנאמר ושחט את בן הבקר עד שיהיה שחיטתו לשם בקר מכלל דחולין שרי ולא בעי כוונה:

אלא מתעסק בעלמא לחתוך פי' עץ או שום דבר הר"ן:

ושחטה כהלכתו ס"א בהליכתו וכן הוא עיקר דאל"כ קשה מאי איצטריך למכתב תו והוא שראה שלא החליד כו' ועוד ל' "שחטה "כהלכתו איני מדוקדק דשחטה ל' נקיבה וקאי אבהמה וכהלכתו קאי אדין שחיטה ול' הגמרא ושחטה כדרכו ר"ל ג"כ דרך הליכתו:

שלא החליד הסכין בין סימן לסימן דהוי חלדה:

או תחת העור דבעינן שחיטה מפורעת כדלקמן סימן כ"ד בדין חלדה:

אבל נבלה מעצמה (ר"ל שהפילה הרוח מהקורה וה"ה כשנפלה מידו ולא נתכוין לשום דבר הוי כהפילו הרוח עכ"ה) פסולה הטעם שנאמר וזבחת ואכלת מה שאתה זובח אתה אוכל ולא הנזבח מעצמו בלא כח גברא אבל כיון להפילה אע"פ שלא כיון לשם חתיכה כשרה שמ"מ נחתך ונשחט מכחו ולמדין מקרא לעיל דחולין א"צ כוונה: