פרישה, יורה דעה רסד:ט

המל כל זמן שמתעסק כו' וכן במיימוני כתוב המל סתם ולא כתב בשבת ומיירי אפי' בחול וז"ל מ"ו אכן רש"י פי' להדיא דאיירי בשבת וכ"כ בסמ"ג וכן משמע בגמרא אבל בחול חוזר על הכל לעשות המצוה כתיקונה משום זה אלי ואנוהו כדאיתא התם ע"ש עכ"ל וכ"פ רמ"א עיין בדרישה: סי' רסה

וכתב הרמב"ם שאם אבי הבן מל בעצמו כו' למול את הבן משום דס"ל למול דוקא להבא משמע וצריך לברך עובר לעשיית המצוה וכמ"ד בפסחים דף ז' שצריך לברך לבער חמץ דבעל ביעור משמע לשעבר ולהכי במל האב עצמו צריך לברך למול אבל כשאחר מל א"א לברך למיל כדאמר שם בגמרא וכי לא סגיא דלאו הכי ר"ל דלמול משמע שהוא מצווה על מילה זו והוא שקר נמצא שמשקר בברכתו וכבר תמה הר"ן על הרמב"ם שס"ל כמ"ד לבער והוא איתותב שם בגמרא ועיין בב"י שמיישב קושיא זו ובלולב דמברכים בעל משום כשהגביהו עבר מצותו:

ונהגו שלא לחלק כו' דאנן ס"ל כמ"ד דעל נמי להבא משמע כמ"ש הרא"ש בפ"ק דפסחים ולהכי אפי' כשימול האב מברך על המילה (מ"מ אם בירך למול יצא הג"מ פ"ב עכ"ה):

ואבי הבן מברך כו' להכניסו בבריתו כו' כתב הר"ד אבודרה"ם ברכה זו נתקנה משום שהאב מצווה על בנו למולו ולפדותו וללמדו תורה ולהשיאו אשה לרמוז שמהיום ואילך מוטלות עליו מצות אלו: (דילפינן לכם לכם מעומר דכתיב במילה המול לכם כל זכר ובעומר כתיב וספרתם לכם ממחרת השבת ושם כתיב מהחל תרמש בקמה אל תקרא בקמה אלא בקומה עכ"ה):

כתב הרמב"ם שאם אין אבי הבן אין אחרים כו' שהרי אין טעם לברכה זו אלא משום שברכת מילה היא כוללת בין אב בין אחר הפושט ידו למול ולפי שהמילה מוטלת יותר על האב מעל אחר תקנו לו ברכה זו בפני עצמו כמ"ש הגהות מיימוני בשם רבונו שמחה והביאו ב"י ע"ש:

שיברך אותה מי שתופס את הנער וכתבן הגהות מיימוני הטעם ושמא היינו משום שהוא כמו שליח ב"ד:

כיון שנעשית ע"י אחר ור"ל ולא אמרו בכל המצות דצריך לברך עובר לעשייתן אלא כשהמברך עצמו עושה המצוה ונראה דהטעם הוא (כשנעשית ע"י אחר דא"צ לברך עובר לעשייתן משום דחיישינן עכ"ה) שמא לא יעשה האחר המצוה ולכך לא יברך עד אחר שעשאה ועיין בדרישה:

ואם היו אחרים עומדים שם אומרים כשם שהכנסתו לברית כו' כצ"ל וכן הוא בתוס' פ' ר"א דמילה שיאמר שהכנסתו ולא כמ"ש שם בגמרא שנכנס דלהאב אומרים אחרים כשם שקיימת מצוה זו שהכנסתו לברית כן תזכה לקיים בו מצות האחרים ואם אין שם אביו ואחר אומר הברכה דלהכניסו ועומד במקום האב ובשליחותו ג"כ אומרים כן דשלוחו של אדם כמותו ע"ש. וכתב הר"ד אבודרה"ם כך יכנס לתורה ולחופה ולמעשים טובים שאלו הן מצות הבן המוטלו' על האב וסדרן ע"ז הסדר דאמרינן לעולם ילמוד אדם תורה ואח"כ ישא אשה והזכיר אח"כ מעש"ט אע"פ שהוא כייב במצות משהיא בן י"ג מ"מ אינו בר עונשים עד עשרים וכבר היה בן שמנה עשר לחופה עכ"ל:

אשר קדש ידיד מבטן כו' הגהות מיימוני כתבו בשם ס"ה דאשר קדש ידיד מבטן זהו יצחק וראיה מדכתיב ואת בריתי אקי"ם וגו' ר"ת אשר קדש ידיד מבטן. חק בשארו שם זה יעקב. וצאצאיו חתם באות ברית קודש אלו השבטים עכ"ל וכן פירש"י וכתב קידש מבטן כמ"ש אבל שרה אשתך כו' עד והקימותי את בריתי אתו ש"מ שקודם שנולדו נתקדש למצוה זו היינו מילה. וחוק זה המילה שהוא חוק מהש"י עלינו. בשארו בבשרו. ידידות שארנו משחת מגיהנם דכתיב גם את בדם בריתך וגו' וכמ"ש חז"ל אברהם יושב אפתח דגיהנם ואינו מניח לכנוס מי שהוא מהול כדלעיל עיין בב"י שהביא עוד פי' התוס':

ועל הכוס מברכין אותה כו' דאין אומרים שירה אלא על היין מרדכי: