פרישה, יורה דעה רנח:ג

אמירת אדם לגבוה כמסירתו להדיוט דאמרינן בפיך זו צדקה ופסקו ר"ת ומהרי"ק שורש קס"א דאם חשב בלבו (ר"ל גמר בלבו וכ"כ פ"ק דתענית עכ"ה) ליתן איזה דבר לצדקה חייב לקיים מחשבתו (שנא' כל נדיב לב) וא"צ אמירה אלא דאם אמר כופין אותו לקיים וכ"פ רמ"א ועיין במרדכי פרק שור שנגח ד' וה' שהביא תשובת מהר"ם שהאריך אם אמירה דאסמכתא מועלת בהקדש: