פרישה, יורה דעה רנח:א

ואומר על אחר וזו ואע"ג דנוכל לפרש דבריו וזו להוצאה לצרכו קאמר ולא אסיק דבריו. ועיין בח"מ ר"ס רע"ג בדין הפקר שכתב בשם הרמב"ם הפקר הרי הוא כנדר ומסיק וכתב שם דאם אמר וזו הרי הוא ספק הפקר וגם מ"ש כאן דגם השני צדקה איבעי' הוא בגמרא דנדרים וכמ"ש הב"י אלא שנקטינן לחומרא ואפשר שגם בהפקר נקטינן לחומרא כיון דהוא כנדר אלא שנקט שם לשון הרמב"ם. א"נ שאני הפקר דאף אם הוא הפקירן הרשות בידו לחזור ולזכות בו נמצא דלעולם יש לו ג"כ צד זכייה בו ומש"ה לא מחמרינן שם: