פרישה, יורה דעה קטו:ז

שכבר גזרו על כל הגבינות בין שהעמידוה בדבר האיסור או בדבר המותר נלע"ד דהיינו טעמא דכיון דלפעמים מעמידין אותן ג"כ בדבר האסור בכל הזמנים לא חלקו בגזירתו וגזרו על כולן פן יבואו לידי מכשול משא"כ לקמן בגילוי שכתב רבינו בסימן קי"ו שנהגו להקל האידנא מפני שלא גזרו אלא משום הרחשים כו' שאני התם דבזמנינו בכל העולם אין לחוש לרחשים (בסמ"ג כתב דגם במנינו יש מקומות דהרחשים מצוין ועד"ר והטעם שכתבתי שם הוא עיקר) או בכל שטח ארצינו משא"כ בגבינות שבמקום אחד יש לחוש גם האידנא ובכל זמן ואף אם לא העמיד זה בדבר איסור שמא העמיד אחר ועד"ר: