פרישה, אורח חיים תרמ:ב

וכגון שאם היה צריך כו' מבטל גם ביום ממצוותו ל"ד ותבטל דא"כ בכה"ג אפילו לדבר רשות מותר אם אי אפשר לו לחזור אחריה בלילה מבלי שיתבטל מעסקו למחר דהא תשבו כעין תדורו אמרינן אלא ר"ל דכשנחים וישינים בלילה בהנאה יכולין לעסוק למחר טפי דבכה"ג מצוה אין דהכל בכלל מצוה אבל רשות לא כן משמע מלשון המרדכי ותוס' ור"ן אבל מלשון כרא"ש משמע דכשהולך לדבר רשות אם הולך ביום פטור ביום אם בלילה פטור בלילה. דכל זמן משך ההליכה לא רמיא עליה מצות סוכה דתשבו כעין תדורו בעינן אבל כשנח בלילה צריך לחזר אחר סוכה אף אם יבטל אח"כ ביום ממלאכתו ומעסקו. כיון דמצות סוכה רמיא עכשיו עליה מה לן בביטול עסקו דלמחר אבל כשהולך לדבר מצוה אם יתבטל למחר ממצותו כשיחזור בלילה אחר סוכה אז פטור מן הסוכה דעוסק במצוה פטור ממצוה ודו"ק: