פרישה, אורח חיים תרד:ב

וציום שישתו ויאכלו תחלה כדי שיוכלו להתענות בו ואפשר לומר טעם אחר שהציווי כדי שיהא ניכר וגלוי ציווי הש"י שציוונו להתענות ביום הי' ואם התענה ג"כ בט' א"כ לא יהא ניכר הציווי אלא יאמרו כל אחד מתענה אימת שירצה ולא ידעו בקדושת יום כפורים וזהו כעין מה שמסיק רבינו בסי' זה שהשיב החייט ואנו בטוחים שהקב"ה יכפר לנו כו'. וזהו דוגמא למ"ש רבינו טעם דאין לשחות בסוף כל ברכה לעיל סימן קי"ג: