פרישה, אורח חיים תקפט:ד

איכוין ותקע לי פירש"י תתכוין ותקע בשבילי פירוש להוציאני וסבירא ליה לר"ו דמצות צריכות כוונה אפילו כוונת המשמיע וכ"ש כוונת השומע. ורבא פליג שם בגמרא בפרק בתרא דר"ה וסבירא ליה דמצות אין צריכות כוונה ופסקו הרי"ף והרא"ש כרבי זירא דצריכין כוונה וזהו שסיים רבינו אלמא בעי דעת שומע כו' שזה אתיא מכ"ש דדעת משמיע כמ"ש ומה"ט נמי לא מתחיל אלא צריך התוקע שיכוין להוציא השומע ולכן סיים ולית הלכתא כרבא כו':