פרישה, אורח חיים תקפב:ב

ואם בא לשחות בסוף כל ברכה כו' ה"ה בתחילת הברכה מורי ונ"ל דמש"ה קאמר בסוף משום דהתם אתי למיטעי כיון שמסיים בברוך אתה ה' כו' סומך הרואה שמחויב לשחות. ומזה הטעם אמר רבינו נמי לעיל והמדקדקים מכוונין לזקוף בסוף כו' נמי דה"ה בתחילת הברכה: