פרישה, אורח חיים תקכו

הותרה נמי שלא לצורך. ודוקא אם רוצה לקוברו אבל לפנותו מבית לבית אסור אין לתמוה על רבינו שלא הזכיר גלימא ג"כ אף ע"ג דאי' בגמרא ג"כ די"ל דבכלל תכריכין דנקט הוי גלימא ג"כ בכלל וכדי שלא תטעה לפרש דתכריכי דנקט הן תכריכים ממש ולא גלימא לכן היפך מסדר הגמרא והתחיל בלמיגז ליה אסא ואח"כ ולעשות לו תכריכים לומר כי היכי דלמיגז אסא לא מעכבא דהא אפשר בלא אסא כמו כן לעשות תכריכין מיירי ג"כ אפי' שאין מעכב כגון גלימא ומ"ש ולבנות ארון ולחצוב קבר מותר מה שחולק לבנות ארון וקבר ולמיגז אסא וגלימא לתרתי בבא לפי שבתחלה כתב לשון הגמרא דמתיר למיגז אסא וגלימא ואח"כ כתב מאי דפליגי ביה הפוסקים רש"י ור"ן והרא"ש והביא ב"י:

ואפילו למיגז ליה אסא שמניחים אותו על מיטת המת לכבוד:

ונראה שהכיפה שבונין כו' והביא ב"י דברי מהר"י אבוהב שכתב כיון שאמר טוב למעט באיסור דאורייתא יש ליזהר מלעשות אף כיפה של עפר וכתב שאינו רואה שום הכרע מדבריו ולעד"נ לדקדק מדברי רבינו שכתב דכיון שנקבר בקבר למה יחלל י"ט שלא לצורך מזה הטעם יש ליזהר גם כן מלעשות כיפה של עפר וכדעת מהר"י אבוהב דהא כבר נקבר בקבר ומ"ש רבינו שאסור לבנות הכיפה משום דבימיהן היו בונין כיפה ולא הגביהו עפר על הקבר וק"ל:

וטוב למעט באיסור כו' נראה דר"ל דאף שמדינא מותר הכל אפי' איסור דאורייתא מכל מקום טוב להחמיר וכמו שנהגו באשכנז שהעו"ג עושה הכל כל מה שהוא איסור דאורייתא לבד טלטול והוצאתו עושין ישראל משום מתוך שהותרה כו' ולא מכח דינא דר"ת שהחמיר מכח דלא בני תורה נהגו איסור דלר"ת אסור הכל וכמ"ש רבי' ור"ת היה מחמיר בדבר שלא לעשות האידנא כלל על ידי ישראל ר"ל אפילו טילטול והוצאה משום דלא אמרינן מתוך אלא בצורך מצוה וחיישינן שאם יראו העו"ג שיתעסקו לעשות מלאכה לצורך המת יכופו אותו לעשות מלאכה לצורכם וכן צ"ל באשר"י אע"ג שהביא דברי ר"ת באחרונה ולא דחה אותה לא משום דסבר כר"ת דמחמיר אלא לא הוצרך לדחות אותם כיון דכבר דחה אותם בתחילת דבריו דכתב שלא שכיח חברים האידנא כו':

וכן נוהגין באשכנז שהעו"ג כו' ואם אין עו"ג הכל מותר ע"י ישראל ת"ה:

ור"ת היה מחמיר כו' דיש ישראל יחידים המשועבדים למלאכת השרים ודומים ל?