פרישה, אורח חיים תמז:ב

אבל גיעול היוצא כו' עיין ב"י מ"ש באריכות שני תירוצים שהאריך ותירוץ הראשון נ"ל מוכרח מדקאמר תחלה ה"מ דאיתא בעיניה משמע הא אם לא הוי בעיניה אף ?בפ"י שהכלי ב"י לא נאסר מהגיעול ובזה א"ש נמי דהא רש"י והרא"ש פוסקים בסמוך דנותן טעם לפגם אפילו בפסח מותר ולמה התירו כאן משום דנתערב קודם לכן דוקא וב"י דחק שכתב אליבא מאן דאוסר וק"ל: