פרישה, אורח חיים תמב:ב

וזיתום המצרי כך שמו ואין בהם כרת למדו בברייתא מדכתיב כל מחמצת לא תאכלו כי כל אוכל חמץ ונכרתה האוכל חמץ ? גמור בכרת וכל עירובו בלאו מיתורא דכל מחמצת וגו' וסבר רבינו כפי' ר"ת שפי' מתניתין דאלו עוברין כו' מתבערין מעל השלחן שלא לאוכלם ואין בשהייתו אלא איסור מאחר שבאכילה אינו אלא לאו אבל הרמב"ם נמשך אחר פירש"י שפי' אלו עוברין כו' בבל יראה וסובר דאיסור אכילה ואיסור שהייה שוין ולכך כתב רבינו בשם הרמב"ם שסבר כר"א שעובר בבל יראה והיינו אפי' כו' לא יכול לאכול כזית חמץ בכדי שהיית אכילת פרס רק שלא כדרך אכילה כדכתבתי לעיל ודייק רבינו מהרמב"ם שסבר הכי מדכתב על מורייס כו' שעובר בבל יראה ולא חילק בין יש כזית בכדי אכילת פרס לאין בו למדנו שהוא סובר כר"א דכל היכא דהוא דומיא דכותח הבבלי דאם אכלה בהלעטה יש בה כזית בכא"פ אם השהה אותה בבל יראה וע"כ צ"ל כן שהרי כתב רבינו למטה. ומיירי שאין בו כזית בכא"פ וגם א"ל דמחייב אפילו אין כזית בכא"פ כלל אליבא דר"א דהא כתב הרמב"ם בהדיא בפ"א על כותח הבבלי שלוקה בד"א כשאכל כזית בכא"פ כו' ע"ש אלא ע"כ צ"ל כדחילקתי ודו"ק: