אין מפסיקין בהן כו' עיין בר"ן ד' שע"א ע"א ובפ' הקומץ רבה מפרש הטעם משום דאשתנו כו' עד שלא יקראום אלא אדם אחד ע"כ ע"ש ור"ל שזהו שאמרו שם ומשה היה כותב בדמע ר"ל מתוך צערו שהיה יורד בדמעות היה כותבם אבל לא היה מוציאם מפיו ולא כמו שפי' הרא"ם בפ' וזאת הברכה: