פרישה, אורח חיים שה:יב

והוא שתהא קשורה דכשאינה קשורה מע"ש לא גלי מאתמול שיהא צריכה לכך שיהא לה למלבוש. רא"פ. אבל הרא"ש כתב הטעם משום דכשקושר משתמש בב"ח ולפ"ז אם קושר לה עכו"ם בשבת היה מותר לצאת בה אף שלא היה קשורה לה מע"ש אבל לפי הטעם הראשון אסור. ונראה לי דמשום כדי לאשמועינן דגם זה אסור חזר רבינו לכתוב דין זה לקמן בסימן זה ז"ל אין החמור יוצא במרדעת בזמן שאינה קשורה לו מע"ש דשם מוכח ג"כ מיניה וביה דהאיסור לא משום משתמש בב"ח הוא דא"כ לא ה"ל למימר אין החמור יוצא אלא הל"ל אין קושרין מרדעת בחמור אלא ע"כ צ"ל דאף אם קושרה עכו"ם אסור לצאת בה משום משוי כשאינה קשורה לו מע"ש ואף הרא"ש ס"ל ה"ט אלא שבאיסור קשירה בשבת הוסיף ליתן טעם וק"ל: