פרישה, אורח חיים ריג

אבל כל שאר דברים לא בעו היסיבה כתב ב"י ומשמע דאף ישיבה לא בעו מיהו בס"ס קע"ד משמע מדברי רבינו דבעו ישיבה ואפשר דה"ט דאע"ג דשאר דברים לא בעו קביעות היסיבה מ"מ צריך הוכחה שהאחרים מכוונים לצאת בברכה זו והוכחה זו ע"י שיושבין יחד וכן נראה מדברי התוס' ורבינו ירוחם עכ"ל:

ואז יוצאין בשמיעתן שמכוונים אליו זה כתב אליבא דמ"ד מצות צריכות כוונה ולפ"ז ה"ה שהמברך צריך לכוין להוציא אותו אבל אליבא דמ"ד א"צ כוונה א"צ שיכוין. ב"י. וצ"ע הלא ב"י כתב לעיל ריש סי' קצ"ב דאפילו למ"ד מצות א"צ כוונה מיהו כוונה לשמוע בעינן אלא שא"צ כוונה לצאת ואפשר דמדדייק רבינו וכתב שמכוונים אליו משמע דבעי כוונה לצאת ודו"ק ועיין מ"ש הר"י ספ"ק דברכות והביאו ב"י לקמן סי' תקפ"ט דמצות התלויין בדיבור לד"ה צריכות כוונה.