פרישה, אורח חיים קצב:ה

כגון שאמר נברך על המזון כו' דמשמע דמברך לב"ה המאכיל דאי לרחמנא למה מזכיר מזון בלא מזון יש הרבה לברכו ונראה דהב"י אף שכתב זה קודם שכתב דברי התוס' אינו ר"ל ליתן טעם אחר אלא כתב מתחלה טעם שהקפידו חז"ל שא"א לאלהינו ואחר כך כתב שאע"פ שמצינו לפעמים כתוב לאלהינו כבר חילקו התוס' שלא מצינו כן אלא בשיר והודאה. ומ"ש שהוא מטעם שא"א למי שאכלנו ר"ל כמו שהטעם שא"א למי דכתב רש"י משום דמשמע שהם מרובים כו' ור"ל כמו שלמי מורה על ההבדל מהמרובים כן לאלהינו מורה על ההבדל ממרובים וק"ל: