פרישה, אורח חיים קכז:ג

מוקמינן לה בהודאה שבהלל כו' ז"ל ר"י ס"פ אין עומדין הודאה שבהלל היינו הודו לה' כו' הודאה שבברכת המזון נודה לך וכתב ב"י דה"ה בכל מקום שנזכר הודאה ע"ש שפרט קצת מהם. ועיין בב"י שאיתא בירושלמי שיש שהאריכו במודים דרבנן והיו שוחים ואומרים עד דסיימו עם הש"ץ ברכה והודאה והיינו דוקא לפי' הראב"ד לדברי הירושלמי אבל לאידך פירושים לדינא א"צ לשוח אלא בהתחלת תיבות מודים דרבנן והמחמירים היו שוחין מראש ועד סוף במודים דרבנן אבל לא החמירו לסיים עם הש"ץ ע"ש: