פרישה, אבן העזר צו:כט

שאינו נשבע אלא היסת דאין נשבעין על טענת כפירת קרקעות ואפי' לאחר שתקנו הגאונים שתגבה כתובתה ממטלטלים מ"מ כיון שחייב לה כתובה בתנאי ב"ד ואין יכול לומר פרעתי אלא בעדים וקי"ל דאין מודה מקצת חייב אלא בדבר שיכול לכפור הכל הלכך האי מנה דמודה בה הוי הילך ואידך מנה הוי כופר בכל ופטור משבועה דאורייתא והכי איתא בירושלמי דפירקין עכ"ל הרא"ש וכ"כ ה"ה אלא שחילק במקום שכותבין כתובה יכול לכפור הכל כשנאבדה: