פרישה, אבן העזר עה:ב

צריכה לילך אחריו לארצו או תצא בלא כתובה שע"מ כן נשאה שתלך אחריו אע"פ שלא פירש שכל אשה יודעת שישוב לארצו וזה כלשון התוספתא וכן דעת הרמב"ם ולא כר"ת שהגיה התוספתא שכתוב בה כופין אותה לצאת שע"מ כן נשאה והוא גורס כך כופין אותו לצאת כו' עיין באשר"י מ"ו. ובסמוך הביא רבינו דברי ר"ת. וכתב המרדכי (סוף ב' דייני גזירות) וכיון דאיכא פלוגתא דרבוותא עבדינן הכא והכא לחומרא דאין הבעל יכול לכוף האשה כפר"ת ולא האשה לאיש כפירוש רוב הגאונים אבל ב"י כתב ע"ז דבמקום הרמב"ם ורש"י וכל הגאונים אין לחוש לדברי ר"ת ע"ש ורמ"א הביא דברי ר"ת (וכתב בד"מ כי איך לא נחוש מאחר שמהר"ם חשש לדבריו כ"פ):