דחזקה אין אדם טורח בסעודה ומפסידה ופירש"י אין לחוש שיטעון אדם כך אלא באמת שאם היה שונא אותה מתחלה לא היה טורח בסעודה וכונסה ומפסיד סעודתו חנם אלא היה מגרשה מתחלה ועד"ר: עיין בב"י וד"מ דאיכא מ"ד (הרשב"א ומ"מ פי"א דאישות כ"פ) דדוקא כשטרח הוא ולא כשלא טרח הוא בסעודה ע"ש: