פרישה, אבן העזר סח:כא

והוא טוען טענת שמא שאינו יודע אם באונס אם ברצון כו' נקוט האי כללא בידך דכל שמכחישתו לומר בתולה נבעלתי הרי גם טענתו ברי שהוא יודע האמת שבעלה ולא היתה בתולה וכל שהיא מודית לו שלא מצאה בתולה אלא שמתנצלת בטענה אחרת טענתו שמא ומש"ה מ"ש רבינו אח"כ בסמוך בענין הפסד כתובתה ז"ל והוא אומר קודם לכן נאנסה או אח"כ במזיד ר"ל שטוען בשמא. וכ"כ במיימוני פי"א ובש"ע בכל טענות אלו לשון שמא ע"ש ולענין תוספת כתב בסמוך דאינו נאמן אלא בראית ברורה ר"ל אף שמכחישתו וטענתו ברי אפ"ה לא האמינהו בטענתו בתוספת כ"א שיברר דבריו ע"י פרישת שמלה ומשמש וכמ"ש בסמוך: