פרישה, אבן העזר נד

שיקח בהם קרקע לבתו כו' לטובתה נתכווין שלא יוציא הבעל המעות ויפסיד והיא אומרת נאמן עלי בעלי שלא יעכבם לעצמו תנם לו. אמרינן דאף הוא לא עלה על דעתו למוסרם ביד שליש אלא עד שתינשא ומשם ואילך הבעל זכאי לאכול פירות ואף אם היה השדה כבר בידה יש לה רשות למוכרה וליתן לו רש"י:

אבל אם היא קטנה אפי' נשאת דאין מעשה קטנה כלום:

אלא מקיים דברי המת כו' ודוקא כשהמעות ביד שליש וכמ"ש בתחילת הסי' מי שנתן מעות ליד שליש כו' וכמ"ש בח"מ סי' ר"ן ובסי' רצ"ב מיהו נלע"ד דדוקא התם דבאו להוציא ממון מתחת יד יתומים מכח קיום דברי המת מש"ה בעינן דוקא שהשליש המעות בחייו משא"כ כאן שדברי המת היה להבת היתום וק"ל: