פרישה, אבן העזר נב:ה

אם בפני אביה פסקה אומרים לו או כנוס או פטור טעמא די"א משום דס"ל כתנא דברייתא דס"ל דאדמון אפילו בפסקה היא פליגי וכמ"ש ב"י ואע"פ ששם בברייתא ובגמרא לא נזכר האי אם "בפני "אביה פסקה נ"ל דכתבה רבינו משום דהתוס' שם ד' ק"ח כתבו במשנה דקתני הפוסק מעות לחתנו כו' ז"ל מוקי לה בירושלמי כשפסק במעמדה אבל לא פסק במעמדה אפילו רבנן מודו כו' וכיון דהמשנה דפוסק אביה מיירי בפוסק במעמדה ממילא דיוקא של משנה דדייקינן הא פסקה היא צריכה ליתן ג"כ איירי אף שפסקה במעמד אביה וע"ז קאמר הגמ' שתצא דברייתא פליג ע"ז וס"ל דאפילו פסקה היא קאמר אדמון דכופין אותו להוציא איירי נמי בפסקה היא בפני אביה וק"ל ואע"ג דמהר"ם כתב וב"י הביאו דמשנה איירי אפילו לא פסקה במעמדה מ"מ ידוע שרבינו נמשך אחר דברי התוס'. וכל זה דוקא שאין בידה ליתן אבל אם ידה משגת צריכה ליתן מה שפסקה כ"כ רמ"א ועיין בד"מ שכ"כ בשם תשובת מיימוני דבסוף אישות סי' כ"ח וכ"כ ריא"ז הביאו בש"ג פרק מציאת האשה סוף ד' תל"ח וקאי אפי' אם פסק אביה ילא הוא אפ"ה צריכה לקיים משלה אם ידה משגת ובד"מ כתב שיש לתמוה ע"ז ע"ש (וז"ל וצ"ע דברי הי"א לא פסקה שנכוף אותה ליתן עכ"ל ול"נ דלק"מ דמיירי דפסק האב במעמדה דהוה ליה כאילו פסקה היא כ"פ)