הפוסק מעות לחתנו ר"ל שלא היה בקנין כ"א באמירה בשעת קידושין וכן מ"ש בסימן שאחר זה הפוסק מעות לחתנו ומת מיירי בכה"ג מיהו אין נ"מ לדינא דהאי אמירה הוא כמו קנין ע"מ לכנוס והא ראיה שמסיק שם בסוף הסימן שאפי' אם כבר נתן המעות להחתן ומתה יכול לחזור בו ומטעם שכל הפוסק ונותן סתם ע"ד לכונסה פוסק ונותן וק"ל: