פרישה, אבן העזר לד:ג

ונהגו האידנא לומר מקדש ישראל כו' וז"ל הרא"ש ברכה זו נתקנה שבח להקב"ה שהבדילנו מן העכו"ם וצונו לקדש אשה המותרת לנו ולא אחת מן העריות והזכירו בו היתר נשואות ע"י חופה וקידושין ואיסור ארוסות שלא יטעה אדם לומר שהברכה של הקידושין נתקנה להתירו לו ולהכי נמי הקדימו החופה לקידושין לומר התיר לנו נשואות ע"י חופה שאחר ברכת קידושין ע"כ. פירוש הרא"ש בא ליישב מ"ש ברכה זו משאר ברכות שאין מברכין על האיסור (גם בעל עקידה בפירוש לחומש האריך בטעם הדבר כ"פ) כגון איסור אבר מן החי והתיר לנו השחוטה גם כאן הו"ל לברך בקיצור אשר קדשנו בקידושין: