פרישה, אבן העזר כט:ה

אמרה תן מנה לפלוני ואקדש אני לו ונתנו לו כו' \ה הדין נלמד מדין (ערב ומדין עבד כנעני ועיין בח"מ סימן ק"ץ ושם מפורש מדין ערב כ"פ) ערב דמשעבד נפשיה אף על גב דלא מטי הנאה וא"ת דלא דמי לערב דהתם דקני ליה (דהיינו מלוה) קא חסר ליה ממונא האי גברא קני לאיתתא ולא חסר מידי עבד כנעני יוכיח (פי' דהאדון מקבל מעות מאחר) דלא חסר ממונא וקא קני נפשיה וא"ת מה לעבד כנעני ההוא דבמקנה דהוא האדון (שמקנה העבד לחירות) מקבל הנאה (כסף) פדיונו משא"כ כאן דהאשה דקמקנה נפשה אינה מקבלת כלום ערב יוכיח. והרשב"א תמה על הרמב"ם שכתב כאן דמקודשת בלא אדם חשוב מ"ש מהילך מנה ואקדש אני לך דבעינן אדם חשוב ותירץ המ"מ דיש לחלק גבי הילך שהיא מחסרא ממונא לפיכך בעינן אדם חשוב דוקא וכשאינו חשוב במה תתקדש אבל הכא שאינה חסירה ממונא כלל והיא נהנית במה שנתקיים מצותה בממון אחרים עכ"ל: