פרישה, אבן העזר כט:כו

ואמר לה אם אתן לך מהן התקדשי לי ואמרה הן הא דצריכה למימר הן היינו טעם דמיירי כאן שהתחילה לתבוע אותו בלא קידושין דאיכא למימר גם לבסוף לא לשם קידושין קבלה משא"כ כשהתחיל הוא ונתן לה לשם קידושין וקבלה דאפילו בשתיקה מקודשת גם י"ל דדוקא כאן דמיירי דא"ל בלשון אם אתן לך התקדשי לי הוא דצ"ל הן משא"כ הרא"ש דמיירי דא"ל בבירור הרי את מקודשת לי כו'. וכתב ב"י דכן משמע מדברי הרשב"א ומיהו המ"מ כתב בשם הרמב"ן דה"ה אם שתקה נמי מקודשת לפ"ז נ"ל דא"צ לומר הן אלא לאפוקי משאם אמרה שאר לשונות גרועים דבסמוך: