פרישה, אבן העזר קעח:לג

שמותרת לגר שנתגייר עמה אע"ג דקי"ל שאסורה לבעל ולבועל דשאני ביאת כותי דרחמנא אפקריה לזרעיה כמו שכתיב וזרמת סוסים זרמתם וריב"ם סתר זה דהא ע"י ביאת כותי נאסרה לבעלה והרא"ש כתב דנ"ל כר"ת ולא מטעמיה אלא משום דאמרינן ונטמאה ונטמאה א' לבעל וא' לבועל והיינו היכא שלא היתה אסורה לבועל אלא ע"י ביאה זו אבל בביאת כותי דבלא"ה היתה אסורה לי לא קרינן ביה ונטמאה א' לבועל כי' (ונהי דנאסרה לבעל מכ"מ לא ניתוסף בה איסור לבועל בביאתו כיון דבלא"ה היתה אסורה לו (מפני גיותו לא ניתוסף לו איסור בביחה זו וכיון דנתגייר מיגו דהותרו לו כל בנות ישראל הותרו גם זו בתוכן כ"פ) ובא"ח כתב דאין לסמוך על ר"ת שכל חכמי דורו נחלקו עליו ב"י.