פרישה, אבן העזר קנט:ז

ומשמע מדבריו אפי' אם קדשה כו' מדסתם ולא חילק משמע בכל גווני מיירי ב"י ואין לומר דבלאה"נ מוכח דהרמב"ם במזיד איירי דאל"כ אלא בשוגג הא מותרת היא לכתחיל' להמקדש ולמה כתב הרמב"ם דאין מיציאק אותו מידו י"ל דהא דמותרת לו בשוגג אינו מפורש בגמרא אלא שהרא"ש כ"כ ולא סבירא ליה להרמב"ם כן. וא"נ י"ל דמיירי בקדשה בשוגג והיבם בעי ליבמה שאז חייב המקדש לגרשה ושוב נמלך היבם ולא יבמה אלא חלצה וה"א כיון דמתחילה גרשה מפני שהקול יצא שהיבם בעי ליבמה י"א שאסורה אח"כ להמקדש שלא יאמרו מחזיר גרושתו אחר שיבמה זה אפ"ה בדנעבד אין מוציאין אותה ממנו: