פרישה, אבן העזר יג:כא

ואם ברח והרחיק נדוד כו' משמע דקאי אפי' אם כנסה אם ברח סגי וא"צ להוציאה ולא כמ"ש ב"י לעיל ויש לחלק דדוקא בנשאת תוך צ' יום דאית ביה משום איסור הבחנה אסרו בכנסה אפי' בברח משום דברי איסורא משא"כ בחשש דמניקת שמא תעכור חלבה וימות הולד דלא ברי איסורא דהא אפשר להאכיל הולד אלא שחששו דלמא לא יאכילנו משו"ה לא גזרו כולי האי והתירו בברח אפילו בכנסה. מיהו בב"י משמע דגם להרמב"ם אין דינם שוה דבתוך ג' חדשים כתב דאפילו אם כנס אין כופין לגרש ובהאי דינא דמעוברת כתב דוקא בקידש אין כופין: