פרישה, אבן העזר יג:יא

ולא ישא אדם מעוברת חבירו ומינקת חבירו (אע"ג דאין כאן משום הבחנה שהוא ניכר שהיא מן הראשון נתעברה כ"פ) הטעם לפי שסתם מעוברת למניקה קיימא (ועפ"ד) וחיישינן דלמא איעכר חלבה וקטלא ליה (וא"ת אפי' באשתו נמי לא ושמש עמה בעודה מניקה מהאי טעמא כ"פ) בשלמא דידיה אף אם איעכר חלבה הוא נותן לה ביצים וחלב ליתן לתינוק אבל לדירה מי יתן לה וליורשים היא בושה לתובען: