פרישה, אבן העזר קיא:כט

הפסידו בניה כו' ומסיים הרמב"ם לפיכך במקום שכותבין כתובה אין נוטלין כתובת בנין דיכרין עד שתצא הכתובה מתחת ידה דחיישינן שמא מחלה: (מי שצוה בשעת מותה ע"ל בסימן קי"ב. כדי שיתן האדם לבתו כבנו דבלא"ה לא היו נותנין לבתם לפי כשתמות בחייו בעלה יורשה הבעל ומוריש נדונייתה אף לבנים שיש לו מאשה אחרת לכך תקנו שבנים הזכרים ירשו את נדונייתה כ"פ):