פרישה, חושן משפט פט:ט

כתב הרמ"ה שצריך לישבע ש"ד הטעם כיון כו' [עיין בב"ח דמביאו בשם ה"ה] נמצא האי שצריך לישבע ש"ד שכתב רבינו בשמו ל"ד אלא ר"ל ש"ח כעין של תורה שהרי אינו מכחיש את העד לומר שלא שכרו אלא שאומר שפרעו ועד"ר: והר"ר ישעיה כ' שהשכיר נשבע ונוטל טעמו נראה דס"ל דאין זה מגו די"ל דלא היה יכול להעיז נגד שנים העד והשכיר לומר לא שכרתיך וק"ל. והרמב"ם כ' שע"א אינו כלום כו' שם בפי"א וטעמו כ' המ"מ שם מדאמרינן בגמ' שכרו בעדים משמע אבל לא בע"א ועוד דמן הדין לא היה להשכיר ליטול בשבועה אפי' כששכרו בעדים אלא מכח התקנה ובע"א לא מצינו שהתקינו וחזר הדין לדין תורה ואין שם תקנה בשכיר יותר מבשאר תובעים עכ"ל המ"מ: