פרישה, חושן משפט נא:ז

הלכתא עדי מסירה כרתי כו' פי' אף שאין שום עדים חתומים על השטר אפ"ה טריף ממשעבדי: ומש"ר בין בגיטין בין בשאר שטרות בא לאפוקי מר"י א"ר דאמר בפרק בתרא דגיטין (דף פ"ו) דבשאר שטרות לא דכתיב וכתוב בספר וחתום וכוותיה פסק הרי"ף וכמש"ר בשמו בס"ס כ"ט אלא כשמואל דפליג עליה התם וס"ל דאף בשאר שטרות לא בעינן חתימה וקרא עצה טובה קמ"ל מפני תיקון העולם וכוותיה פסק ר"י בעל התוס'. ומ"מ אין גיטין ושטרות שוין לגמרי דבגיטין בעינן דוקא עדי מסירה ואם לא נמסר הגט בפני עדים אף אם ב' עדים חתומים עליו הוא פסול (ומפרשי' מאי דכתיב בגט וכתב ונתן הכתיבה אינו ר"ל חתימה כדס"ל לר"מ אלא כר"א דמפרש כתיבה כמשמעו ובעינן שיהא הכתיבה לשמה וא"נ שיהא חתימת העדים לשמה כי לא צותה התורה אחתימה אלא שימסור לה בפני שנים כי אין דבר שבערוה פחות מב' כ"כ הרא"ש פרק המגרש עי"ש) ובשאר שטרות סגי באחד מהן בעדי חתימה או בע"מ (והתוס' פ"ק דגיטין (דף ד') בד"ה דקיי"ל כר"א כתבו ז"ל וכן שטר מתנת קרקע או שטר מכר שהוא נקנין קרקע ואינו לראיה אין מועיל כלום לר"א אם ידוע שלא נתנו בפני עדים מיהו יש לחלק דלענין ממון דמהני הודאת בע"ד כמאה עדים סגי בעדי חתימה במקום הודאת בע"ד אבל בקידושין וגירושין לא מהניא הודאת בע"ד משום דמחייב לאחרים דבקידושין אסר לה אקרוביו ובגירושין אסר לה אכהן עכ"ל התוס') אלא לפי שאין כאן מקומו של דין גיטין לא רצה רבינו להאריך ובמקומו בא"ע סי' ק"ל וקל"ג נתבאר ועמ"ש עוד לקמן בס"ס ע': ומ"ש לפיכך שטר שנמסר לפני ב' עדים כו' עמש"ר לעיל בס"ס מ' בשם הרמב"ם דבעינן בזה ג"כ כתב שא"א להזדייף ויקראוהו העדים שמסר לפניהן ושיש מהגאונים שהצריכו לומר לעדים שמסרו לפניהן חתמו והעידו שנמסר לפניכם עכ"ל וכתבו ג"כ הב"י כאן: