פרישה, חושן משפט תיט:א

כשבאין להגבות לניזק נזקו רואין כו' פ"ק דב"ק ד"ז ע"ב מסקינן דכל מטלטלין מיטב קרינן דאי לא מזדבן הכא מזדבן במתא אחריתא ולא כתב רחמנא מיטב שדהו אלא אי בעי לשלם לו בקרקע ועד"ר שם כתבתי ל' הגמרא: רואין אם יש למזיק מטלטלין כו' נראה דמדסתם רבי' בטענת הניזק והמזיק נראה דאיירי בדרך בני אדם דמסתמא ניחא ליה לשלם מטלטלין מבמקרקעי שלו שהוא דבר של קיימא והניזק עומד וחפץ את דינו לשלם לו בקרקעות כמ"ש מיטב שדהו ישלם ע"ז כ"ר דאין יורדין למכור הקרקע ומטעם דגם מטלטלין מיטב מיקרי ואפי' יש לו כסף יכול לשלמו בסובין אף שאין הדין כן במלוה ולוה וכמש"ר לעיל סימן ק"א וכיון שהרשות ביד המזיק ליתן לו מטלטלין מה"נ גם הב"ד כשבאו להגבות אף שלא בירר המזיק דבריו כגון שאינו בכאן אין יורדין למכור קרקעות אלא מגבין לו מטלטלין דמסתמא ניחא להמזיק בהכי ואם רוצה הניזק שיתן לו דוקא מטלטלין והמזיק ניחא ליה ליתן קרקעותיו מזה לא דיבר רבי' כאן אבל מוכח מדברי הרא"ש דלעולם הברירה ביד המזיק ודלא כב"י וכמ"ש בדרישה ע"ש: ומש"ר ושמין לו כפי מה שיכול למכרו מיד ובמקומו כ"כ הרא"ש שם ואע"ג דקאי שם אפריעת ב"ח ומטעם דאל"כ נעלת דלת בפני לווין שיתן לו הפחות שבביתו ולא יוכל למכרו לאלתר ס"ל לרבי' דה"ה לתשלומי ניזק דהא רחמנא מעדיף כחו דניזק לשלם לו במיטב משא"כ בב"ח דדינו מן התורה בזיבורית ומתקנת חכמים בבינונית וק"ל ועמ"ש בסי' ק"א בפירוש דימכרנו מיד ובמקומו: ואפי' אם זיבורית של מזיק טובה כו' שם וע"ל סימן ק"ב מ"ש שם: