פרישה, חושן משפט שסז:ב
Prisha, Choshen Mishpat 367:2 · פרישה · free full Hebrew text
Open in the reader →ולא יתן לא לבנו פי' לבנו של נגזל להוליכנו לאביו שמא יאנס זה בדרך וחייב ליה גזלן לחזור וליתן דאין זה השבה עד דמטי לידיה דלא גרע משואל דתנן דאם החזיר לו השואל ע"י בנו אז ע"י שכירו ולקיטו ומתה חייב רש"י שם וזה הדין שלא יתננו לא לבנו ולא ליד שלוחו של נגזל נראה דאפי' עדיין לא נשבע ג"כ דינא הכי אלא דאורחא דמילתא נקט דבשאינו נשבע דא"צ להדר ולהחזיר הגניבה ליד נגזל אלא הנגזל מהדר אחריה מסתמא לא יתננה לבנו ולשלוחו של נגזל כי למה לו להכניס נפשו בספק: אלא הוא שכירו ולקיטו ע"ל סימן ש"ס. או ממציא לו שליח דא"ל אית לי זוזי גבי פלניא ולא קמשדר להו אתחזי ליה דילמא אינש הוא דלא משכח לשדור לי על ידו וכ"כ רבינו סימן קכ"א אפי' אמר לו כן בפני עדים מ"מ כיון שלא א"ל להיות שליח שלו בעדים אינו יוצא: וכן אם עשאוהו ב"ד שליח ונתן לו יצא שם במשנה וכנ"ל וזהו תקנת חכמים שתקנו מפני השבים שלא יצטרך להוציא כמה הוצאות בהחזרתן רש"י ועד"ר: