פרישה, חושן משפט שנב:ט

דכתיב כי יתן איש אל רעהו כו' רבינו קיצר כאן דמלשונו משמע דשניהן למד מהאי קרא לחוד דמדאצריך קרא שתהא הנתינה בגדלות ובאיש ממילא הוא גדול אח"כ בשעת תביעה וק' דא"כ לא הו"ל לרבינו למכתב אלא עד שתהא הנתינה בגדלות אלא ודאי כוונתו במ"ש ותביעה בגדול בא למעט אם גנב את אבי הקטן בגדלותו ומת ותבעו הקטן וזה לא נלמד מהאי קרא לחוד אלא בצירוף קרא אחרינא דכתיב באותה פרשה עד אלהים יבא דבר שניהן דבעינן שתהא נתינה ותביעה שווין כא' ואתרווייהו בעינן איש כ"כ התוס' בפ"ב דכתובות וכבר כתבתיהו לעיל ר"ס צ"ו ע"ש והא דלא כתב רבינו אלא אפילו נתנו לו כשהוא קטן משום דבזו כ"ע מודים וכמ"ש בר"ס צ"ו ע"ש: