פרישה, חושן משפט לה:ט

שוטה פסול להעיד זה פשוט דכיון דלאו בר דעת הוא לא סמכינן אסהדותיה: ומש"ר וזהו שוטה כו'. לאו אפסול עדות מתניא אלא ברפ"ק דחגיגה קתני בברייתא איזה שוטה היוצא יחידי כו' וקאי אכל מה שארז"ל שפסול בהן חש"ו ובי"ד ס"ס א' כתבו רבינו אדין שחיטה ע"ש ומ"ה לא נקט הרמב"ם הני בלשונו אלא אחריני שנראה מהן השטות יותר להגדיל הרבותא בדרך לא זא"ז. ומש"ר והרמב"ם כתב כו' אל תטעה לומר שלפלוגתא עם מ"ש לפני זה כתבו רבינו אלא הו"ל כאילו כתב והרמב"ם כתב בל' אחר ונלמד מדבריו של"ד בהני דנקט הברייתא נקרא שוטה אלא ה"ה כל שנטרפה דעעו כו' וק"ל: מי שיצא יחידי בלילה כו' כתב ב"י ונראה דאין הכוונה דפעם א' מאלו דרך שטות מיקרי שוטה אלא שדרכו בכך וזהו שכתב הרמב"ם כשדעתו משובשת תמיד ובפ"ט מה"ע כתב ע"ש: