פרישה, חושן משפט שלז:ב

בין אם קצץ עמו פירש"י פסק לו מעות כדי שלא יאכל. ומ"ש ודוקא לענין מלקות קאמר אבל איסור איכא טעמא דשם אח"כ פריך ויהא אדם מצווה על חסימתו מק"ו משור ומה שור דאי אתה מצווה להחיותו אתה מצווה על חסימתו כו' ומשני אמר קרא כנפשך כו' וס"ל לרבינו כיון דמדינא היה ראוי לנקות עליו מק"ו דשור אך שמיעטה התורה בהיקש דכנפשך שיהה פטור בחסימה אית לן למימר דלא פטרה אלא ממלקות אבל איסורא מיהא איכא והא דאיסורא איכא היינו נמי דומיא דשור שאחר חסמו בע"כ אבל ודאי לדעתו אפי' לכתחלה מותר שכן מסתבר וק"ל: וכ"כ הרמ"ה כו' פי' דכתב נמי לא מצי למיחסמה והיינו אסור והוסיף עליו דאם עשה צריך לשלם: