פרישה, חושן משפט שו:א

לתקן בקבלנות כו' לכאורה היה נראה דל"ד כתב בקבלנות דה"ה נמי שכיר יום כש"ש הוא מה"ט וזהו שסיים רבינו בההיא הנאה שנתן לו לתקן אלא נקט בקבלנות משום דסתם קבלן עושה המלאכה בביתו שייך בה שאחר גמר הכל יהי' שומר עליו משא"כ שכיר יום שעושה בבית בעל הכלי מיד שנגמר הכלי הרי עומד בבית בעליו ולא שייך שיהיה השכיר יום עוד שומר עליו (וע"ל סימן שנ"ח סי"ג) גם גניבה ואבידה דשוכר חייב עליה אינו שייך כל כך בשכיר יום העושה מלאכתו בבית בע"ה ומסתמא הכלי לא זז מתחת יד בע"ה לרשותו ותש"ה אפי' קודם שנגמר מלאכתו אין הבע"ה מבקש שמירתו אבל מלשון רש"י ונ"י לא משמע כן וכמ"ש בדרישה לה"נ דגם כוונת רבינו הוא דדוקא קבלן הוא ש"ש ולא שכיר יום כיון דהשכר שנותנים להם לא בשביל השמירה נותנין להן כ"א בשביל טירחא והיום נתנוהו להן ומחר יתנוהו לאחר לא שייך למימר בההיא הנאה דמיגר להו די"ל דזה נזדמן לפניהן ושכרוהו והא ראיה שלמחר ישכרהו לאחר ולא סמכה דעתיה דשכיר יום לקבל עליו השמירה בשביל האי שכר וק"ל ועבד"ר ועיין בנ"י מ"ש בזה: