פרישה, חושן משפט שא:ו

ומעות של יתומים בפ' אלו מציאות: אין להם דין הקדש כו' פי' ונשבעין מליהן גם כאן בא לאשמועי' דל"ת כיון דמעות אלו ב"ד הפקידו בידו דאי היתומים אין נשבעין על טענת קטן וכמש"ר סימן ש"ב וסימן צ"ו וא"כ כיון דלאו שומר דיתומים הוא שהרי הם לא הפקידו אותן בידו וגם שומר של ב"ד אינו שהרי המעות אינם שלהם לאו שם שומר עליו כמו בהקדש קמ"ל דהרי הן כשאר כל אדם דודאי יש למעות הללו תובעין דלכשיגדלו היתומים יתבעו את שלהן ממנו: ואסור להשתמש בהן כבר כ"ר בס"ס רפ"ז ושם ביארתיהו דקמ"ל דל"ת שמותר להשתמש בהן (ולדמותו לדמי אבידה) בשביל שהוא עושה טובה עם היתומים שהיו סמוכיס עליו וגם כדי שלא יהיו אחריות המעות על היתומים ע"ש. ומה שחזר וכתב דין דאסור להשתמש בהן גם אין לו שייכות ה"ט משום דכתב דדינן כשאר כל אדם דהיינו שפטור ש"מ מגניבה ואבידה מש"ה הוצרך לומר דאסור להשתמש בהן דאי מותר כבר נתבאר דבמעות שמותר להשתמש בהן נעשה עליהם ש"ש ואע"ג דעדיין לא שימש בהן: