פרישה, חושן משפט רפז:ו

מי שמת אביו כו' נלמד מעובדא דמרי בר איסק בב"מ דף ל"ט: אם זה שבא קטן כו' כ"כ הרי"ף והרא"ש שם וטעמם דכיון דאין מורידין קרוב לנכסי קטן א"כ אע"ג דלא ידע דנחיל עמו השבח לאמצע וא"ת א"כ אפילו הפירות שאכל הו"ל למיהדר וי"ל כיון דלא ודע ביה שניהם אינו מחוייב לשלם מה שאינו בעין גם אפשר שהיו מתקלקלים אם הניחם ונראה שאפילו הוא עתה גדול לא היה נוטל ממה שהשביח בעוד שהיה קטן אלא שמילתא דפסיקא נקט דבעודו קטן אז אינו נוטל מהשבח משא"כ כשהיה עתה גדול דהיה נוטל שבח מעתה שנעשה גדול ואין להקשות למה כתב הרא"ש ורבינו דאם הוא גדול דנוטל כאריס הואיל ולא ידע בו מ"ש מהיורד לנכסי אחיו (או א' משאר מורישיו) השבוי ששמע בו שמת דכתב הרא"ש ורבינו דאם הוא גדול [אינו] נוטל כאריס דמאחר ששמע שמת סמכה דעתיה ולא יפסידו כו' ע"ש דשאני התם אף ששמע בו שמת מ"מ לא היה סבור שעכ"פ בודאי מת ונכנס אדעתא דהכי דבאם אולי יבוא אחיו או מורישיו שיטול את שלו ומחשב קצת לידע בו ומחיל משא"כ כאן דלא ידע בו כלל וגם נכנס ברשותו וק"ל: שהרי לא ידע בו הא ידע בו לא והחילוק שחילק הראב"ד לעיל ס"ב בין נזונית בתפיסת הבית כו' אין שייך כאן כיון שהא' לא היה במדינה וז"ל המ"מ ושמא אם היה יודע היה מחזיק בחלקו ובשאר היה יורד כאריס דהא קיי"ל מורידין קרוב לנכסי גדול עכ"ל