פרישה, חושן משפט רסד:ו

ואם אמר לא אשפוך וכו' עד שתתן כו' נראה דאם לא היה שם בע"ה ולא ב"ד שיוכל להתנות לפניהן ג"כ צריך ליתן לו כל דמי יינו כמו בהציל חמור חבירו הנ"ל ומטעם שכתבתי אלא משום דהתחיל בשנים שפגעו זה בזה והיינו שהבעל היה שם מש"ה סיים ג"כ בזה שהתנו עמו או עם ב"ד של שלשה שהיו ג"כ אצלם ועבד"ר שם כתבתי טעם אחר ודו"ק: ואם הוא בענין כו' היה נשפך לארץ פי' ואם אינו כרוך בעקל שאז היה נשפך מיד לארץ והיה נפסד (כיון שאין לו כלי להצילו בו משא"כ לעיל בחמור שיכול להציל בידו לכן אינו מפקירו שסובר תמיד שיצילו בעצמו רש"י) אז הוי כמו הפקר כלומר ואע"פ שצווח ואינו מפקיר הו"ל כצווח על ביתו שנפל ודאי שנתייאש וכל מה שיציל הוא לעצמו: