פרישה, חושן משפט רנב:א

אינה קונה אלא עד לאחר מיתה לפיכך כו' בפרק יש נוחלין מימרא דרב הונא ורבא וע"ל (ריש סי' ר"ן וגם בסי' רמ"ח) שם כתבתי מילתא בטעמו: שהרי במיתתו כו' והמקבל אינו קונה כו' פי' מש"ה אין שייך בזה הא דקיי"ל דאין מוציאין [למזון] האשה והבנות מנכסים משועבדים דכיון דאינו קונה אלא לאחר מיתה ומדרבנן הילכך כירושה שווייה רבנן וגרע מירושה דאילו בירושה קיי"ל דאם יש לו נכסים מועטים והניח אלמנה ובן או אלמנה ובת דנזונות יחד ולא אמרינן שתטול האלמנה הכל וכמ"ש רבינו בא"ע (ריש סימן צ"ג ע"ש) והיינו טעמא דלא רצו חכמים שתעקר ירושה דאורייתא לגמרי משא"כ במתנת שכ"מ דאין כאן צד דאורייתא אלא תקנת רבנן מש"ה גבינן מהן כל צרכן אפילו לא ישאר ביד המקבל כלום וק"ל ועבד"ר: