פרישה, חושן משפט רמט:ב

אסור ליתן מתנת חנם כו' בספ"ק דע"ז תני לא תאכלו כל נבילה לגר אשר בשעריך תתננה ואכלה או מכור לנכרי ר' יהודא אומר דברים ככתבן לגר בנתינה ולעכו"ם במכירה ואע"פ דר"מ פליג הלכתא כר' יהודה והא דכתב רבינו אבל מותר ליתן לגר תושב ולא קאמר דמצוה ליתן לו דהרי אנו מצווין להחיותו וכדמסיק י"ל דה"ק מותר ליתן אף שיש בידו דגר משלו בדי חיותו ויותר מ"מ כיון דמצוה להחיותו כשאין לו אין זה בכלל איסור מתנת חנם ודקדק רבינו לכתוב מתנת חנם לאפוקי מתנה לרגיל לעשות עמו נייח נפשיה דמיחשב כמכרו לו וכ"כ התוס' פ' כל שעה. עוד שם דהא דאמרו מפרנסין עניי עכו"ם עם עניי ישראל מפני דרכי שלום ההיא לא מיקרי מתנת חנם כיון שיש בו משום דרכי שלום עכ"ל וכ"כ רבינו בי"ד (ס"ס רנ"א) ושם לא כתב רבינו עם עניי ישראל וכ"כ בשם מ"ו ר"ש דעם ל"ד קאמר גם י"ל דמש"ה קאמר עם דאף אם יש עניי ישראל אל יאמר האדם אם אפרנס עניי עכו"ם אזי אחסיר לעניי ישראל ע"ש ובסימן של"ה ובסימן שס"ז: ומ"ש לעע"ג כתב ב"י לאו לאפוקי ישמעלים (ע"ל סי' רס"ו) אלא למעוטי גר תושב והוא המקבל עליו ז' מצות בני נח שאנו מצווים להחיותו ע"כ: