פרישה, חושן משפט רלו:ג

שטוענין לומר כו' ונתן להם שליש כו' שם בברייתא וטעמו דאילו היתה עדיין ביד לוקח הראשון והיה טוען כן היה נאמן במיגו דקניתיה מינך תחלה ואכלתי שני חזקה וכל מאי דמצי טעון טוענין להלוקח ממנו והוה מצ"ל דטוענין שמא קנאה מהבעלים קודם שקנאה מסיקריקון דג"כ המקח קיים וא"צ ליתן לו כלום כמ"ש לעיל. ורבינו חד מינייהו נקט: וביד לוקח שני ג' כו' דאמרינן בכה"ג אם היתה הקרקע עד הנה ביד לוקח ראשון יהיה נאמן בטענתו כנ"ל מש"ה טוענין כן להלוקח שני אלא שבאם לא היתה ביד הראשון יום א' לא הוה טוענין הב"ד לזה הלוקח כיון שהוא עצמו לא טען כן דהו"ל חזקה שאין עמה טענה וק"ל: