פרישה, חושן משפט רלא:יט

במקום שנהגו להכריע כו' משנה שם לפני זה דף פ"ח אכל הני משקלות הנ"ל קאי ולא אשל חנוני ומיני אוכלין וכמ"ש לעיל בסמוך בשם ר"ש: שוקל לו עין בעין וצריך כו' משום דשוקל לו עין בעין להכי צריך להוסיף ושם יליף לה מדכתיב אבן שלמה וצדק צדק משלך ותן לו: א' מק' בלח כו' לשון המשנה שם היה שוקלו עין בעין נותן לו את גירומיו אחד לעשרה בלח ואחד לעשרים ביבש ובגמרא איבעיא להו היכי קאמר א' מעשרה בלח לעשרה דלח וא' מעשרים ביבש לעשרים דיבש א"ד א' מעשרה לעשרה דלח ולעשרים דיבש תיקו ופר"ש מלישנא דמתניתין דקתני א' לעשרה בלמ"ד ולא קתני אחד מעשרה במ"ם צ"ל דחסורי מחסרא והכי קתני א' מעשרה לעשרה בלח וטורח היה לתנא להזכיר ב"פ עשרה וחיסר האחד וקא מיבעיא ליה אהא דקתני סיפא א' לעשרים ביבש אי האי א' אא' מי' בלח קאי וה"ק אותו א' מי' דהיינו חלק (עשרים) [עשרה] מליטרא נותנין לעשרים ליטרא דיבש נמצא דנותנין ליטרא שלם הוספה לב' מאות ליטרין דיבש או לא קאי האי א' לעשרים ביבש אא' דלעשרה בלח דקאמר אלא כמו שמפרשין א' לעשרה בלח דר"ל א' מעשרה לעשרה דלח כן נפרש א' מעשרים לעשרים דיבש ור"ל חלק א' מעשרים חלקי ליטרא נותנין לעשרים ליטרא דיבש והיינו ליטרא א' הוספה לד' מאות ליטרא דיבש וכיון דנשאר בתיקו ספיקא היא והוה קולא למוכר ולא יתן אלא א' מכ' דיבש לכ' דיבש שהוא אחד מת' ביבש וכתב המ"מ ור"ש הטעם שהכרע הלח מרובה על היבש מפני שמן הלח ישאר בכלי ואין כן מן היבש: