פרישה, חושן משפט ריב:ג
Prisha, Choshen Mishpat 212:3 · פרישה · free full Hebrew text
Open in the reader →וכן המוכר רחל לגיזותיה כו' ושפחה לעובריה כו' כצ"ל הב"י הקשה שהדברים הללו כפולים שכבר כתבם בסי' ר"ט ועוד שאין כאן מקומם שכאן מיירי בדין קנייה דבר שאין בו ממש ואילו דין קנייה דשב"ל יש בהן ממש. ול"נ שאין פי' מוכר רחל לגיזותיה ופרה כו' הנזכר כאן כפי' של אם מכר האילן לפירותיו או פרה לעוברה הנזכר לעיל בסי' ר"ט דהתם לא איירי אלא ברוצה להקנות לו דבר מיוחד כגון פירות או עובר שעתידים לצמוח או להוליד בשנה זו ומקנה לו הפרה או האילן כדי שע"י יקנה דבר מיוחד ההוא שעדיין לא בא לעולם אבל כאן מיירי שגוף הדבר שהוא בעולם מקנה לו שיקנה ממנו כל ההנאות שאפשר שיהיו ממנו דומה לטעם הדבש ודירת ביתו הנ"ל שמקנה לו הדבש והתפוח לזמן מה ליהנות מגופו הטעם והריח וזהו דשלב"ל אלא שאין בו ממש ולהכי דייק רבינו וכתב לגיזותיה עובריה וולדותיה ל' רבים דמשתמע שמקנה אותה לו להנות מהיוצא מהם זמן מה ול"ד גיזה וולדות קאמר אלא ה"ה כל שאר ההנאות שאפשר ליהנות ממנה אלא שרבינו נגרר אחר ל' הרמב"ם שכ"כ והרמב"ם אצל קניין דברים שלב"ל כתב לדברים אלו ורבינו העתיקם כאן כי היכא דלישתמע מינייהו כמ"ש וזה דומה למה שמסיק רבינו וכתב בשם הרמב"ם החילוק שיש בו אם מקנה הקרקע לפירותיה דאין הגוף מכור כ"א הפירות או אם מכרה לזמן קצוב דאז מכור גם הגוף לאותו הזמן לכל דבר ודו"ק: